נשים דתיות שהתגייסו, אני מוריד בפניכן את הכובע. החל מהקושי הכללי בגיוס והמוטיבציה לגיוס שיורדת בשנים האחרונות, ועד הקושי בגיוס אנשים דתיים, נשים דתיות שהתגייסו עומדות איתן כנגד כל הסיכויים ובמקרים רבים גם נלחמות על זכותן להתגייס. אחרי שהן הצליחו נשאלת שאלה שאותה לא שואלים את כלל החיילים – האם לתת פטור ממילואים לנשים דתיות ? האמת, שאני לא בטוח שנכון לתת פטור, אבל אני גם לא משוכנע שזו טעות.
לכל המתגייסות – שאפו
החילוני/ת הממוצע לא מכיר באפשרות של לוותר על השירות הצבאי. לא ניתנה לו הבחירה מהרגע הראשון ובהרבה מקרים הוא ממהר לשפוט אדם שמוותר על השירות הצבאי, למרות שקשה להגיד מה הוא עצמו היה עושה בהנחה שהיו שואלים אותו אם הוא מעוניין לשרת שירות צבאי מלא או לוותר על שירות צבאי ולעבור ישר לאוניברסיטה.
לדתיים, במיוחד נשים דתיות, האופציה הזו ניתנת ממספר כיוונים שונים. אם זה תחת הדתות ולמידה, אם זה תחת נישואים (לחלקן) ואם זה תחת בקשות רפואיות (כמו באוכלוסייה הכללית). לכן אזדרז בעצמי כאיש האוכלוסייה הכללית ואשפוט את הדתיות שבוחרות להתגייס, לטובה, אני מוריד בפניכן את הכובע.
התגייסנו, התגאינו, השתחררנו, ואז התקשרו.
לכל שבת יש מוצאי שבת כמו שאומרים המפקדים בטירונות להגיד לכל מסכן ומסכנה ששפר עליו גורלו להיות בצד הסוגר של השבת, והחוכמה הזו נשארת איתנו לכל אורך השבתות והמאורעות בחיינו, והאמירה הזו תקפה עוד יותר בהקשר הקרוב מאוד למקור שלה, רק בראיית מאקרו – לכל שירות יש מוצאי שירות.
אחרי שהשתחררנו טסנו לטייל, במזרח, בדרום אמריקה באוסטרליה ובניו זילנד, פרקנו עול וחווינו חוויות חד פעמיות אדירות. בזמן שאנחנו עושים טרק ומתיישבים לנו על עוד איזה חוף, בצד השני של העולם, בבסיס עלום שם בישראל, יושבת לה בחורה, צעירה מאיתנו לרוב, ומולה רשימה ארוכה של מספרי טלפון תחת הכותרת "חיילי מילואים".
ליד אותם שמות ישנו פירוט קצר המעיד על בעל המספר – רווק, חילוני, בן 23. ממש מתחתיו נמצאת בחורה – דתייה, נשואה + 2, בת 23. יושבת מש"קית המילואים המתחשבת וחוככת בדעתה למי לטלפן. "אהלן, נדב? אתה צריך להתייצב למילואים בחודש הבא בשיזפון" היא אומרת בטון הרך ביותר שהיא יכולה לגייס, למרות שההחלטה שלה ברורה ורגישה למצב, כנראה שלרווק קל יותר להגיע למילואים.
למה דווקא החילונים/יות?
האמת שהמש"קית קיבלה את ההחלטה המכלילה והרציונלית ביותר – כנראה שבאמת יהיה יותר קל לרווק חילוני להגיע למילואים מבחורה דתייה באותה שכבת גיל. באופן סטטיסטי הדתיות מתחילות את חיי "המבוגרים" מוקדם יותר, נהפכות לאימהות בגיל מוקדם משמעותית ומתחתנות מהר יותר מהאוכלוסייה הכללית החילונית.
מכאן נשאלת השאלה ששאלה את עצמה המש"קית לדרגים הבכירים ביותר למדינה – אולי פשוט נוותר להן? הן שירתו שירות צבאי מלא ונתנו מעצמן המון, לרובן משמעותית קשה יותר להגיע למילואים, עזבו בואו פשוט ניתן להן את הפטור.
לכל שוויון בנטל יש מוצאי שוויון
למעשה כאשר שואלים את עצמם בכירי המדינה האם להעניק פטור לאוכלוסייה מסוימת ממילואים הם שואלים את עצמם שאלה טיפה שונה – הזמן של מי חשוב יותר, ואת הזמן של מי אפשר להוסיף ולקחת על חשבון האחר?
למעשה נוצר מצב שבו אומרים מקבלי ההחלטות דרך אותה מש"קית נחמדה: "היי נדב (שם קוד), יש לך יעדים ושאיפות זה אחלה לגמרי, אבל השאיפות של בת גילך הדתייה חשובים יותר, אז בוא תעשה מילואים במקומה.
חיול מוצלח ותודה על תרומתך! " הרי כבר חילקנו את השוויון בנטל בצורה מוערכת מאוד ביום הגיוס הראשון, פשוט משהו השתנה בזמן ששירתנו והאדם החילוני תרם פחות מאשר מקבילתו דתייה, היא יכולה לסיים לתרום והוא לא.
זה קו מחשבה מסוכן, הוא מייצר באופן מובהק חברה אחת בעלת מעמדות הפוכים – ככל שאדם יכול לתרום יותר, כך כנראה הזמן שלו חשוב פחות ואפשר גם לנצל אותו יותר. האם זה המסר שנרצה להעביר ללוחמים שלנו?
מצד שני
מצד שני, יש אמת אבסולוטית בקו המחשבה הזה. באמת ובתמים יותר קשה לנשים דתיות להגיע למילואים. הן כבר תרמו מתוך בחירה מודעת לתרום באשר בחרו בלתרום למרות שיכלו שלא לעשות כן. כיום, שנה אחרי שנת החסד שבה אין מילואים, גם כאן רובן באמת במצב שבו יותר קשה להן להמשיך ולהגיע למילואים.
אם זה העובדה שחלקן נשואות, חלקן כבר נשואות עם ילדים וחלקן הן המפרנס הראשי בבתיהן, העול של הפסד ימי עבודה הוא גדול מאוד, ועוד יותר הפסד של זמן בבית. אולי זה כן נכון להשתמש כאן בסולידריות מסוימת והחליט שאכן זמנן היום יומי חשוב יותר, וחילונים לרוב באמת יכולים לתרום יותר, לפחות בשנים הראשונות אחרי הצבא כשלרובם אין משפחות לפרנס או ילדים לדאוג להם (גם כאן, הכללה גסה).
מקבלי ההחלטות
גם לי כמובן יש נטייה מובהקת לשבת בסלון ולומר: "ברור שאני יודע יותר טוב מהם, הייתי עושה ככה וככה ובונה גשר בין תל אביב לחיפה ומגדיל את כבישי איילון פי 7", אבל הפעם אני באמת לא מקנא במקבלי ההחלטות. מדובר על דיני נפשות במקרים רבים מידי, למרות שההחלטה נראית רק "כמו כמה ימים בשנה" , החלטה לכאן או לכאן תייצר גלים, וכנראה שרובם יהיו טענות צודקות.
הזמן של חילונים או חילוניות לא חשוב פעם מזמנם של הדתיים או הדתיים, ולא סביר להאשים כל אדם של יכול להגיע למילואים בעבירה פלילית. אפשר לדון בנושא בלי סוף, ובהרבה מאוד מהדיונים אני חושב שלא תתקבל החלטה ברורה, אלא מעיין הסכמה, אולי גם השנה ניתן למש"קית שמדבר עם המילואימניקים לקבל את ההחלטות על סמך שיקול דעתה הטוב.
מידע נוסף על פטור ממילואים תוכלו למצוא באתר – חטיבה 14.
